הבית
מי אני?
מהעיתונות
שיטת גרינברג
קישורים
צור קשר
קונסטלציה משפחתית
תהליך אישי
מספרים עליי
הרצאות
סדנאות
מאמרים
הקליניקה

    מאמרים   גרסה להדפסה
 
נושא: הגנות בטיפול – השאלת סימפטום, גבולות ותשומת לב
תקציר : ההגנות בטיפול - מה תפקידן, מתי נזדקק להן. כיצד נשתמש בשמירה על הגבולות שלנו ותשומת לב לגוף כדי לשמור על עצמנו כמטפלים.
תאריך : 25/10/2009   לחץ להגדלה
מאת: ניר אסתרמן

הגנות בטיפול – השאלת סימפטום, גבולות ותשומת לב

מאמר זה נכתב בעקבות שאלה שנשאלתי במהלך הרצאה בכנס לרפלקסולוגים, בנושא טיפול ואבחון באמצעות תשומת לב לגוף. לאחר שתיארתי כיצד אני משתמש בתחושות שאני חש וחווה מהמטופלים שלי, מטפלת מהקהל שאלה אותי את השאלה הבאה:

"באיזה הגנות אתה משתמש?"

אפתח בתיאור התופעה שבגללה המטפל נדרש בכלל למושג ה"הגנות" – השאלת סימפטום.

השאלת סימפטום - איך קורה שלאחר טיפול, המטפל סובל מהסימפטום שאותו "ריפא"

הגוף שלנו באופן טבעי פתוח וקורא את האנשים סביבנו. באופן טבעי ולא מודע אנחנו נוטים להגיב לאנשים שנמצאים בקרבתנו. כלומר, כאשר אנחנו נמצאים בקרבת אדם אחר, אנחנו סופגים אותו פיזית, רגשית וגם אנרגטית.

הדבר נכון במיוחד למטפלים, אך הוא קיים אצל כולנו. כפי שתינוק שנמצא לידינו יכול להרגיש כשאנו כועסים (בפרט כשמדובר בתינוק שלנו). הוא מרגיש את הכעס גם אם אנחנו לא מבטאים אותו כלפי חוץ, וזאת מכיוון שהוא חש את הגוף שלנו וחווה את מה שאנחנו חווים – הגבולות שלו מטושטשים.

בתהליך ההתפתחות וההתבגרות, אנו לומדים להפריד את עצמנו מההורים ומשאר בני האדם. באופן לא מודע, ולרוב דרך חוויות לא נעימות, שיצרו דפוסים שלימדו אותנו לסגור את הגוף ואת הלב ולא לאפשר לכל אדם ולכל חוויה לגעת בנו ולחדור פנימה. בתהליך הזה אנו לומדים לשמור על עצמנו ועל הגבולות שלנו כדי שלא נוצף ברגשות ובחוויות של אחרים. כדי שלא ניפגע.

באופן זה, רק חוויות ותחושות מאוד חזקות של אנשים סביבנו מצליחות לחדור לתוכנו ולהשפיע עלינו. זאת בתנאי שלא מדובר באנשים קרובים.

כשאנחנו מתקרבים לאדם אחר, חבר קרוב, בן זוג, חבר לעבודה וכו', אנחנו נפתחים אליו יותר ומגיבים אליו יותר. כשאנחנו נוגעים ובייחוד בזמן טיפול, אנו פותחים את עצמנו עוד יותר, לכן אנחנו מרגישים וחווים חלק מהתחושות והחוויות של אותו האדם.

כאשר אותו אדם סובל, כואב או נסער, אנחנו מושפעים גם מכך. לעתים ההשפעה תתבטא בחיקוי – נחווה גם כן כאב, סבל, כעס וכו', ולעתים היא תתבטא בתגובה אוטומטית לאותה החוויה. בכל מקרה, לא נשאר אדישים. לדוגמא, אם בת הזוג שלי כועסת, אני יכול להיסחף עם הכעס שלה ולכעוס גם כן, למרות שמספר שניות קודם לכן הייתי רגוע ושליו, והכעס שלה אפילו לא היה מופנה כלפיי. לחילופין, אם יש לי תגובה אוטומטית לכעס של נשים, שמובילה אותי, למשל, להרגיע ולנסות להעלים את הכעס, כנראה שזה בדיוק מה שאעשה.

כאב, כמו רוב הסימפטומים הפיזיים הוא תחושה שאנחנו מייצרים בעצמנו. על ידי האופן שבו אנחנו מחזיקים את הגוף מבפנים, באופן לא מודע, אנחנו מייצרים כאבים ובעיות שונות (עוד על איך דפוסים והחזקה מייצרים סימפטומים ניתן לקרוא בעמוד שיטת גרינברג - דפוסים).

כשאנחנו מטפלים במישהו שסובל, או שכואב לו, הוא נמצא בחוויה של כאב וסבל והגוף שלו משדר את החוויה הזו למי שפתוח לקלוט. במצב זה, אם אנו לא זהירים, אנחנו עלולים לקלוט את חווית הכאב והסבל ולהביא אותה לתוכנו. ככל שאנחנו יותר פתוחים ולא מגנים על עצמנו, הסימפטום יועתק בצורה מושלמת יותר.

הפתיחות עצמה היא טובה ואף חיונית לטיפול. מטפל טוב חש לעומק את החוויה של המטופל שלו, בפרט מטפל במגע שחייב לחוש גם את הגוף והתחושה הפיזית של המטופל. המטפל המיומן ישתמש בה כדי לכוון את המגע ואת כלל הטיפול שלו, אבל לא ייתן לתחושה להישאר בגוף שלו ולהשפיע עליו.

המטפל צריך לשמור על עצמו, מהזדהות יתר, התערבבות עם המטופל והיסחפות עם תחושות המטופל כדי לסייע למטופל, מבלי להעתיק את הסימפטומים או התחושות של המטופל, אליו.

הגנות:

ההכרות הראשונה שלי עם מושג ההגנות הייתה במסגרת לימודי הרייקי שלי, בשנת 2000.

למדתי שלכל בני האדם יש הגנות אנרגטיות הפועלות באופן אוטומטי ולא מודע ושומרות עליו ממחלות, מרגשות לא לו ועוד. למי שאינו מטפל, כאשר ההגנות האלו שלמות, אין צורך בדבר נוסף. לאנשים שההגנות שלהם חלשות במיוחד (עקב מחלה, אירוע טראומטי, מצב רגשי מסוים ואפילו עקב עייפות או תזונה לקויה), יש צורך בחיזוק ההגנות.

למטפלים (ובפרט למטפלים אנרגטיים), יש צורך לחזק ולייצר הגנות באופן מודע, מבחירה. וזאת כיוון שכאשר אנחנו מעבירים אנרגיה (ובמקרה של רייקי, המטפל הוא צינור לאנרגיה), אנחנו עלולים לספוג חלק מהאנרגיה של המטופל.

מטפלים מסוימים מאמינים שכאשר המטפל מתחבר למקור אנרגיה אוניברסאלי, שהוא נקי, אין לו צורך בהגנות.

הטכניקה המועדפת עליי להגנה אנרגטית היא להקיף את עצמי בבועה של אנרגיה ששום דבר שלילי אינו עובר דרכה. יש גרסאות רבות להגנה הבסיסית הזו. ארחיב על טכניקות נוספות בסוף המאמר.

לדעתי פחות חשובה הטכניקה המסוימת ויותר חשובים החיבור שלי לטכניקה, והתחושה והאמונה שלי שהיא אכן מגינה עליי.

חשוב לציין שישנם מטפלים, בייחוד מטפלים המתמקדים באספקטים הגופניים בלבד, שמאמינים שאין צורך בהגנות כיוון ששום בעיה או אנרגיה לא באמת עוברת מאדם לאדם. לגישתם, כאשר למטפל כואב הגב לאחר שטיפל טיפל באדם שסבל מכאב גב, הכאב נגרם מכך שהמטפל השתמש בגוף שלו בצורה לא נכונה ולא היה בתשומת לב מספקת לעצמו במהלך הטיפול.

כפי שראינו, אין גישה אחידה לנושא ההגנות. ברוב שיטות הטיפול המסורתיות, כולל רפואה סינית, ישנה התייחסות כלשהי לנושא ההגנות, השפעת רמת האנרגיה של המטפל על המטופל, והשפעת האנרגיה של המטופל על המטפל. עם זאת, החשיבות של הנושא משתנה מאוד בין מטפלים ובתי ספר שונים.

גבולות והגנות:

אני מציע להתבונן על נושא ההגנות מזווית נוספת, זווית הגבולות. כמדריך בשיטת גרינברג, אחד הנושאים שאני מאוד מודע להם הוא גבולות בכלל וגבולות הגוף שלי ושל המטופלים שלי בפרט. כשאני מטפל, אני משתמש בתשומת לב לגוף ורמת אנרגיה גבוהה כדי לשמור על הגבולות שלי ושל המטופל.

הכלי המרכזי שלי באבחון ובטיפול הוא תשומת לב לגוף של המטופל. אני חווה אותו דרך הגוף שלי. אני חייב לחוות את החוויה שלו, גם אם היא "לא טובה", כלומר מכאיבה, בודדה, כעוסה או כל רגש או תחושה שאנחנו נוטים לראות כשליליים. למעשה אני מכיל את התחושות והחוויות של המטופל שלי וכך אני יכול לגעת ולהנחות אותו בצורה מדויקת ביותר.

לכן, במהלך הטיפול, אני ממוקד לחלוטין בגוף ובתחושות של המטופל וגם בתחושות ובגוף שלי, השניים אינם מנותקים, אבל הגבולות ביני לבין המטופל ברורים לחלוטין. כאשר אני ממוקד, נוכח ומרוכז במטופל שלי, בגוף שלו, דרך הגוף שלי, אני יודע בדיוק איזה תחושה או רגש הם שלו ואיזה הם שלי. וכל זמן שאני ערני וממוקד, הגבולות בינינו ברורים והתחושות והסימפטומים שלו נשארים שלו.

כמובן, ייתכן שתשומת הלב שלי תקטן לרגע ומשהו יתגנב מעבר לגבול. ברגע שאשים לזה לב, אזכיר לגוף שלי מה התחושות שלו ומה התחושות שאינן שלו, אנשום, ארפה את הגוף, ואעצור את החוויה של המטופל – בגוף שלי. אגב, כשאני עושה זאת, הגוף של המטופל חווה אותי ולומד באופן ישיר (ולא מודע) שגם הוא יכול לעצור או להפסיק את החוויה שממנה הוא סובל ואותה הוא מייצר.

5 טיפים למטפל – כך תגן על עצמך ותשמור על גבולותיך

  1. הגורם המרכזי להעתקת סימפטומים הוא רמת אנרגיה נמוכה מכדי להיות בתשומת לב מספקת. דאג לטפל כשאתה מרגיש בטוב – ישנת מספיק, אכלת במידה הנכונה לך, ודעתך אינה מוסחת. כדאי מאוד, לגשת לטיפול רק לאחר שרמת האנרגיה שלך גבוהה מספיק (אפשר להעלות ולמקד רמת אנרגיה באמצעות תרגול מתאים).
  2. אמפתיה היא כלי חשוב לכל מטפל, אך הזדהות יתר היא סכנה. שים לב לגבולות שלך – פיזית, רגשית ואנרגטית. היה ממוקד ובתשומת לב לא רק במטופל אלא גם בך ובגבולות שלך.
  3. לפני הטיפול ובמהלכו, שים לב לנשימה שלך, לרמת האנרגיה שלך, שהגוף שלך לא מקובע מבפנים, ואם שמת לב שהוא התקבע מעט, תניע אותו, נשום עמוק ותרפה אותו.
  4. באם בחרת בהגנה אנרגטית, ההגנה הבסיסית והקלה ביותר ליישום היא פשוט יצירה של בועת אנרגיה מגוננת (הצבע ורמת האטימות של הבועה יכולים להשתנות, הקשב לאינטואיציה שלך). אך כל דבר שמרגיש לך נכון ומגן, הוא כזה עבורך.
  5. אם אתה מרגיש שהשאלת משהו מהמטופל שלך (בין אם במהלך או אחרי), טפל בזה מיד. שים לב לאזור בגוף ולתחושה שמפריעה לך. נשום מספר נשימות עמוקות לאותו האזור, שים לב לגוף ולתחושות שלו, זהה במדויק את התחושה הזרה והרפה הרפיה עמוקה את אותו האזור. הטכניקה הזו דורשת תרגול ולעתים מעט הדרכה אך היא יעילה ביותר לצמצום הנזק.

בכל שאלה ספציפית, אתם מוזמנים ליצור קשר.

בברכת טיפול נעים.

ניר.

     
.
.

.
.

צור קשר

שם:   
טלפון:
מייל:   
כמה זה אחד ועוד ארבע:
         

עמוד הבית המלץ לחבר צור קשר
הקמה: בניית אתרים - ויביט    Fly Design עיצוב גרפי | קיסריה | בנימינה | חדרה | חיפה | רחובות | זכרון יעקב | פרדס חנה - כרכור